באופן כללי, אנו שואפים מבעד לפרויקט לפתח קיימות וצדקסביבתי בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל. הפרויקט חותר, במיוחד, למימוש צדק סביבתי בסוגיות ונושאים ספציפיים  הנוגעים במיעוט הערבי ואורח החיים שלו, כמו פרשת מרבית המחצבות שהוקמו בקרבת מקום מהעיירות הערביות  בהשוואה לעיירות יהודיות. בנוסף לכך, הפרויקט חותר לשיפור ופיתוח התנאים הסביבתיים על ידי טיפול בעניינים סביבתיים השוטפים (כגון: תלונות על סכנות הנובעות ממחצבות, ומערכות ביוב, רעש, שריפת פסולת, קרינה אלקטרומגנטית מאנטנות סלולריות ועוד), באמצעות הקו הסביבתי הירוק ועל ידי העלאת המודעות ופיתוח הידע בנושאים סביבתיים  למטרת הפיתוח החברתי. ובעניינים הנ"ל, מרכז הצדק הסביבתי מסתמך על ניסיון נרחב וארוך שנים, בנוסף להיוועצות במומחים מתוך העמותה ומחוצה לה. המרכז לצדק סביבתי מפתח את הכלים שלו וממקצע אותם בהסתמך על ניסיונו וניסיון צוותיו, תוך כדי הפקת תועלת מתורת ההכרה (הידע הקוסמי),  והמאמץ ללוקליזציה (של הידע), התאתמתו לצרכי החברה הערבית בכלל: עקרות בית, מוסדות חינוך, רשויות מקומיות, חקלאים, אנשי דת, סוחרים ועוד.

בקיימות עונים על צרכי ההווה מבלי לפגוע ביכולת דורות העתיד לענות על הצרכים שלהם, באמצעות ההקבלה של השיקולים הסביבתיים, החברתיים והכלכליים כאשר מבקשים להגשים פיתוח ושיפור איכות החיים. לכן, המאמצים שמטרתם לבנות אורח חיים של קיימות מחייבים שילוב נקיטת צעדים בשלושה תחומים: צמיחה כלכלית וצדק, פיתוח חברתי והגנת הסביבה ושמירה על משאבי הטבע. אין ספק כי פיתוח קיימות בחברה הערבית עודנו עומד בפני אתגרים ומכשולים רבים, שהבולט בהם הפקעת קרקעות ופגיעה בשטחי שפוט, אי הרחבת מתחמי בנייה בכפרים ובערים, כמו גם היעדר הסמכות לניהול משאבי טבע ואחרים. למרות זאת, הדבר אינו מונע את השאיפה והחתירה לפיתוח קיימות ברשויות המקומיות הערביות. סיפוק הצדק הסביבתי לכל האזרחים הוא זכות אנושית בסיסית, על מנת לאפשר להם לחיות בסביבה בטוחה, נקייה, בריאה, צודקת ומאופיינת בקיימות. המושג צדק סביבתי חדל מלהיות קשור להגנה על ציפורים, עצים, צמחים ונהרות. הוא משקף היבטים חדשים כמו הגנה על אנשים עם דגש על צדק חברתי וזכויות אדם. אין אפשרות להגשים צדק סביבתי אלא אם מתקיים צדק בחלוקת משאבים לסוגיהם, וכן בחלוקת המפגעים הסביבתיים לסוגיהם באופן שווה. כמו כן, לא ניתן להגשים צדק סביבתי אלא אם מכירים בכבודם של אנשים ולא פוגעים בהם ובמורשת שלהם ובצורך לשתף אותם בתהליך קבלת ההחלטות… להצעה זו חשיבות  רבה כאשר מדובר במיעוט לאומי החי על אדמותיו.

סוגיית המחצבות: 

לא במקרה שיותר מ- 54% מכלל האוכלוסייה בישראל הגרים בקרבת המחצבות הם ערבים, בהתחשב בכך, שערבים מהווים פחות מ -20% מכלל האוכלוסייה.

למחצבות סכנות רבות. על פי המחקרים המדעיים שנערכו על ידי: האיגוד הרפואי האמריקאי, והפקולטה לרפואה באוניברסיטת ג'ון הופקינס בארה"ב. במחקרים  נמצא כי האבק עלול לגרום .( בנוסף לרעש וסכנת הפיצוצים הנובעת מפיצוץ סלעים הסכנה מפליטת גזים רעילים הנוצרים כתוצאה מתעשיית האספלט הנעשית, בדרך כלל, בתוך המחצבות. 

מרכז הצדק הסביבתי עוקב, מטפל ומסנגר על בעיית המחצבות מזה סוגיית המחצבות תופסת מקום רב בעבודת המרכז. בשנת 2006 אגודת הגליל פרסמה  דוח תחת הכותרת "נזק וצדק סביבתי – המחצבות כדוגמה". דוח זה כלל בדיקת התפוצה הגיאוגרפית של המחצבות הגדולות – הקיימות והמתוכננות – במחוז הצפון, במיוחד, תוך בדיקת  חלוקת האוכלוסייה המתגוררת בסמוך למחצבות. הדוח קבע כי ברמה הארצית, 54% מכלל האוכלוסייה בישראל המתגוררת בקרבת המחצבות הם אזרחים ערבים, בהתחשב בכך שאחוז הערבים בישראל אינו עולה על 20 %. הדוח קבע גם כי המצב במחוז הצפון מסוכן יותר, שכן 74% מהתושבים הגרים בסמוך למחצבות הם אזרחים ערבים, כאשר רק 52 % מתושבי הצפון הם אזרחים ערבים. 

לאחר דו"ח זה, שהתפרסם בשנת 2006, המרכז לצדק סביבתי פרסם דו"ח המשך, העוסק בהיבטים התכנוניים והתברואתיים של נושא המחצבות (להלן: דו"ח 2010). דו"ח 2010 מדגיש כי בישראל קיימות יותר ממאה מחצבות פעילות ויותר מאלף מחצבות נטושות. בנוסף, הדוח קבע, כי מחצית מהמחצבות הפעילות  עובדות ללא רישיון וללא בדיקות מקדימות כמו "תסקיר השפעה על הסביבה" הנדרש כדי לקבל את הרישיון לפי הנהלים. הדוח ייחס רשלנות זו (והכאוס  הנוצר) לכמה סיבות, ביניהן: ריבוי משרדי הממשלה העוסקים בענייני מחצבות (משרד הפנים, משרד התשתיות, המשרד להגנת הסביבה ומשרד התעשייה והמסחר), המעמד החברתי המוחלש של התושבים שגרים על יד המחצבות, השפעת בעלי הון ועוד.

אחוז האזרחים הערבים הגדול סמוך למחצבות, בנוסף לסיכונים הסביבתיים והתברואתיים שהוזכרו לעיל, מכפיל את הסיכון, מה גם שמאיים על חיי האזרחים הערבים בצורה משמעותית. לכן, לא מוזר ולא במקרה, שאין אף נציג לאזרחים הערבים בכל הוועדות העוסקות בתכנון, קביעת מדיניות ויישומה בנוגע למחצבות. זה מצריך פעולה ועבודה בכל הרמות: משפטיות (יישום חוקים, הגשת תביעות ותלונות לבתי משפט) וציבוריות, בנוסף ברמת הרשויות המקומיות שבידיהן סמכות להפיק רישיונות למחצבות הנמצאות בשטח השיפוט שלהן. 

בשנים האחרונות, מרכז הצדק הסביבתי עקב – ועודנו עוקב – אחר בעיית המחצבות, למשל: המרכז לצדק סביבתי תרם את חלקו בהתנגדות להרחבת מחצבת חנתון סמוך לכפר ביר אל-מכסור. גם אחרי שההתנגדויות – שהוגשו על ידי כפר אעבלין, שפרעם וביר אל-מכסור, בתמיכת המרכז לצדק סביבתי – נדחו, המרכז לצדק סביבתי המשיך והגיש עתירה למועצה הארצית לתכנון ובנייה, אשר מצדה דחתה את ההתנגדות, אף היא,  בשל האיחור בהגשתה ימים מספר.  בעקבות זה, המרכז לצדק סביבתי יחד עם עמותות אחרות – בעזרת המועצה המקומית ביר אל-מכסור – הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בבקשה לחייב את המועצה הארצית לקבל את ההתנגדות ולדון בה מחדש, תוך הדגשת חשיבות העתירה והנזקים הסביבתיים והתברואתיים עקב הרחבת המחצבה, ואי ההתחשבות באפשרות ההרחבה העתידית של כפר ביר אל-מכסור ועוד. ההתנגדות התקבלה בבית המשפט כך שהעתירה הוחזרה למועצה הארצית. ולמרות שהעתירה נדחתה שם, בעלי המחצבה נדרשו לבצע שינויים רבים בתכנית.

בנוסף, המרכז לצדק סביבתי ממשיך בעבודתו, בשיתוף פעולה עם אזרחים מברטעה, אום אל-קטף ועמותות סביבה אחרות במאבק להרחבת אזור מחצבת ורד, ובטיפול בזיהום הנובע מפעילותה השוטפת. למרות שההתנגדות להרחבת המחצבה לא התקבלה, עם זאת התקבלו החלטות חשובות בנוגע לזיהום, כמו: הקמת תחנות פיקוח ובקרה על זיהום הנובע מעבודת המחצבה, הדבר בא כתוצאה מעבודה ולחץ על המשרדים השונים.

בימים אלה, מרכז הצדק הסביבתי שוקד להכין דו"ח מקיף המציג את המידע העדכני ביותר – נתונים כמותיים על עבודת המחצבות, ומתייחס לתוכנית הארצית 14 ב', המבקשת להרחיב את מרבית המחצבות בישראל. הדו"ח ידון וינתח נתונים אלה על פי ההגדרות המדעיות והמשפטיות של הצדק הסביבתי, ובהתאם לכך יוצגו ההמלצות הנדרשות.